לוי נ' חברת אס טי כלים בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות וסעדים שונים הנובעים מתקופת העסקתו וסיומה אצל הנתבעות 1 ו – 2. כמו כן, הגיש התובע תביעה להרמת מסך כנגד הנתבעים 3 ו – 4.

2.העובדות הרלוונטיות בתיק זה:

א.התובע החל לעבוד עבור הנתבעת 1, (להלן "הנתבעת") לאחר הגעתו לגיל פרישה, החל משנות התשעים.

ב.הנתבעת הייתה מעסיקתו של התובע משנות התשעים לערך עד לשנת 2009.

ג.פעילותה של הנתבעת 1 הופסקה בשנת 2009 והיא ואיננה קיימת עוד.

ד.הנתבעת 2 הייתה מעסיקתו של התובע תקופה קצרה קודם לכן. אין בידנו נתונים מדוייקים באשר למועד תחילת העסקה. פעילותה של הנתבעת 2 הסתיימה והיא איננה קיימת עוד .

ו.הנתבעות הוקמו כעסק משפחתי. הנתבעת 2 הוקמה על ידי אביו של הנתבע 3. הנתבעת 1 נוהלה על ידי הנתבע 3 שהנו מהנדס מכונות ואיש מקצוע בענף המתכות.

ז.הנתבעת 4 הנה דירקטורית ובעלת מניות בנתבעת.

ח.עבודתו של התובע הסתיימה במסגרת סגירת הנתבעת מכל פעילותיה.

ט.לנתבעת מונתה מפרקת אשר על פי החלטתה נמצא התובע זכאי לסכום של 37,149 ₪ בגין תקופת עבודתו וסיומה בחברה.

3.ראיות ועדים

הגישו תצהיר והעידו – התובע, הנתבעים 3 ו – 4 וכן רוני שטיינפלד, בנם של הנתבעים 3 ו – 4 וכן יורם חרפק, רוה"ח של הנתבעות 1 ו - 2.

4.הרמת מסך ואחריות אישית

באופן מסורתי, הרים בית המשפט את מסך ההתאגדות כתגובה לשימוש לרעה שעשו בעלי המניות במסך ההתאגדות ובאישיותה המשפטית הנפרדת.

"יסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או, התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים לשימוש לרעה במסך ההתאגדות, המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי-המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים בשימוש לרעה במסך ההתאגדות",[ד"ר א' חביב סגל, "דיני חברות לאור חוק החברות החדש", התשנ"ט-1999, כרך א' עמ' 253 ].

דוקטרינת הרמת המסך עוגנה בסעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 שתוקן בשנת תשס"ה. סעיף 6 לאחר התיקון קובע, כי בית המשפט ירים את מסך ההתאגדות אם ראה כי בנסיבות העניין נכון וצודק לעשות כן; כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונת דין, או לקפח אדם, או כאשר צודק לבצע הרמת מסך, שכן היה יסוד להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה והיה בניהול זה משום נטילת סיכון בלתי סביר ביכולת החברה לפרוע את חובותיה.

יצירת יריבות משפטית ישירה בין עובד העובד בחברה לבין בעלי מניותיה של החברה אפשרית בנסיבות מיוחדות וחריגות בהן הוכח, כי קיומה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שימשה את בעלי המניות כ"עלה תאנה" לפעילות, אשר יש ספק בכשרותה.

כאשר מדובר בהרמת מסך במסגרת יחסי עבודה, קבע בית הדין הארצי, כי לעובדי החברה יש מעמד מיוחד לעומת נושי החברה ועל החברה מוטלת אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, הנגזרת מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה [ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) אילת בע"מ ואח', תק-אר 2002 (4), 106].

5.התובע הגיש תביעה אישית כנגד הנתבעים 3 ו – 4 וטען, כי יש להרים כנגדם את מסך החברות.